מה ההבדל בין כישלון לניצחון

לאורך השנים פגשתי בקליניקה אינספור אנשים מוכשרים שלא הצליחו לעשות את הצעד הבא בקריירה שלהם, לא בגלל חוסר בידע, בניסיון או בכישרון, אלא בגלל סיבה פשוטה וכואבת הרבה יותר: הם פחדו להיכשל.

הפחד הזה מגיע בכל מיני לבושים ומסכות. לפעמים הוא מתחפש לשאלות על הסביבה: "מה יחשבו עליי אם אכשל?", "איך הקרובים אליי יתפסו אותי?". ולפעמים לחרדה רחבה יותר: "אם אעשה טעות, אאבד את הביטחון הכללי שלי, וזה ימנע ממני להצליח בעתיד". התוצאה כמעט תמיד זהה. אנחנו נשארים עמוק בתוך אזור הנוחות, גם כשהוא מזמן הפך לאזור של שחיקה וריקנות. לפעמים הפחד כל כך חזק, שהוא הופך לשומר הסף שמונע מאיתנו לנוע.

אני רוצה לפרק יחד איתכם את הפחד הזה ולהראות לכם שההבדל בין כישלון לניצחון הוא אולי לא מה שחשבתם.

מה מסתתר מתחת לפחד?

כשמישהו אומר לי "אני מפחד להיכשל", לרוב הפחד האמיתי אינו מהכישלון עצמו אלא מהבושה שאולי תבוא איתו. החוקרת פרופ' ברנה בראון מבחינה יפה בין "עשיתי משהו לא טוב" לבין "אני לא טוב" והפחד מכישלון נוגע בדיוק בנקודה השנייה, הכואבת: החשש שהכישלון יגדיר אותנו, לא רק את המעשה. וכך, כדי להגן על הדימוי העצמי, אנחנו פשוט לא מנסים. אבל יש לזה מחיר: מי שנמנע מהסיכון, נמנע גם מהצמיחה ומההזדמנות שנמצאות בצד השני שלו.

ויש כאן בשורה מפתיעה: הפחד הוא למעשה צילו של החשק הנסתר שלכם. כשאתם מפחדים מאוד להיכשל בתפקיד הבא זה לא סימן לחולשה, אלא סימן לכמה שהנושא הזה יקר לליבכם, וכמה גדול בכם הרצון לממש את עצמכם. אני נוהגת לומר לנועצות ונועצים שלי: תגידו לי ממה אתם מפחדים, ואוכל לדעת למה אתם באמת משתוקקים. לעיתים הפחד לא רק עוצר, הוא מצביע בדיוק על המקום שבו הלב שלכם באמת רוצה להיות.

לא כל כישלון נולד שווה

הבשורה הגדולה מגיעה מפרופ' איימי אדמונדסון מ-Harvard Business School, אחת מחוקרות הניהול המשפיעות ביותר בעולם, שחקרה כישלונות שנים רבות. היא מלמדת אבחנה משנת-חיים: יש כישלון מושכל: צעד חכם ומחושב אל תוך טריטוריה חדשה, מתוך שאיפה למטרה, כשלא היה אפשר לדעת מראש איך ייגמר. וכישלון כזה הוא לא כשל הוא השקעה בלמידה. הוא שונה לחלוטין מכישלון של רשלנות או חוסר תשומת לב.

זו נקודת המפתח: כשאתם מנסים לעשות שינוי בקריירה, לבחון כיוון חדש, לצאת לדרך, אתם לא "מסתכנים בכישלון". אתם עושים בדיוק את סוג הצעד שממנו צומחים. ההיסטוריה של כמעט כל אדם מצליח מלאה בצעדים כאלה. (חשוב לזכור: לא הכישלון עצמו מוליד הצלחה אלא מה שאנחנו לומדים ממנו וממשיכים איתו הלאה.)

אחד המשפטים היפים על כך הגיע דווקא ממגרש הכדורסל. מייקל ג'ורדן, כדורסלן עבר אמריקאי, הנחשב בעיני רבים לשחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים אמר:

"פספסתי יותר מ-9,000 זריקות בקריירה שלי. הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב-26 הזדמנויות סמכו עליי לקחת את הזריקה המנצחת של המשחק - ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיים שלי. וזו בדיוק הסיבה מדוע הצלחתי."

לא למרות הכישלונות - אלא דרכם.

כישלון הוא משוב, לא גזר דין

פרופ' קרול דוֵק מסטנפורד הראתה שכל ההבדל טמון בזווית: יש מי שרואה בכישלון פסק-דין על היכולת שלו ("אני לא מספיק טוב"), ויש מי שרואה בו משוב ("עוד לא הצלחתי עדיין"). המילה הקטנה "עדיין" משנה הכול. היא הופכת את הכישלון מנקודת סיום לנקודת למידה בדרך.

איך עובדים עם הפחד?

הצעד הראשון פשוט מפתיע: לתת לפחד שם. מחקרים מראים שעצם ההמללה - "אני מפחד שישפטו אותי", "אני חושש שלא אעמוד בזה" - מרגיעה את מערכת האזעקה במוח ומחלישה את אחיזת הפחד. פחד 'מעורפל' הוא ענק, פחד 'מוגדר' מתכווץ.

הכלי השני הוא חמלה עצמית. מחקריה של פרופ' קריסטין נף מראים שאנשים שמתייחסים לעצמם בחמלה - באותה נדיבות שהיו מעניקים לחבר טוב - מפחדים פחות מכישלון, ומתאוששים ממנו מהר יותר. הביקורת העצמית הקשה לא מגנה עלינו, היא רק משתקת.

והכלי השלישי: לשאול את השאלה שמפרקת את הפחד לגורמים: מה באמת יקרה אם אכשל? כתבו את התרחיש הגרוע ביותר בפירוט. ואז שאלו: מה אוכל לעשות כדי להקטין את הסיכוי שזה יקרה? ואם בכל זאת יקרה - איך אתאושש? כמעט תמיד תגלו שהכישלון הפיך, שורדים ממנו, והוא לא סוף העולם. ולצד זה, שאלה אחת נוספת, אולי החשובה מכולן: מה המחיר של לא לעשות כלום? של להישאר תקועים עוד שנה, עוד חמש שנים? לרוב, המחיר של חוסר המעשה גדול בהרבה מהמחיר של ניסיון שלא צלח.

אז מה ההבדל האמיתי?

ההבדל בין כישלון לניצחון הוא לא אם נכשלנו. הוא ביחס שלנו לכישלון: האם הוא פסק-דין על הערך שלנו, או משוב וחלק מהדרך. וכשמבינים את זה, קורה משהו: הפחד מפסיק להיות מכשול משתק, והופך להוכחה לכך שאנחנו חיים, שאנחנו רוצים יותר, ושאנחנו מוכנים לפעול מבפנים החוצה כדי למצוא את השביל שנכון לנו היום.

אני רוצה להשאיר אתכם עם שאלה קטנה למחשבה: אם הפחד לא היה מנהל אתכם עכשיו, וידעתם שאין שום סיכון בצעד הבא, מהו הדבר הראשון שהייתם קמים ועושים מחר בבוקר?

התשובה שתעלה לכם בראש היא בדיוק המקום שבו השביל שלכם מתחיל.