אהבה, עבודה וכל מה שביניהן

אנחנו נוטים לחשוב על הקריירה כעל תא נפרד בחיים: יש את העבודה, ויש את "החיים האמיתיים": המשפחה, הזוגיות, החברים. אבל האמת היא שהגבולות האלה הרבה יותר דקים ממה שנדמה. מה שקורה לנו בעבודה לא נשאר בעבודה. הוא זולג הביתה.

בפסיכולוגיה קוראים לזה "העשרה בין-תחומית" (work-family enrichment): כשאנחנו מרגישים חיוניות, משמעות והנאה בעבודה, האנרגיה החיובית הזו לא נשארת במשרד. היא עוברת הביתה, ואפילו "מדבקת" את בן או בת הזוג. אדם שאוהב את מה שהוא עושה ומצטיין בו חוזר הביתה עם יותר כוח להשקיע בעצמו, במערכות היחסים שלו, ולפעמים אפילו לתקן קשרים ישנים במשפחה. וההפך נכון גם הוא: עבודה שמרוקנת אותנו גובה מחיר יקר דווקא מהאנשים שאנחנו הכי אוהבים.

ולמה זה כל כך חשוב? כי בסופו של דבר, מה שבאמת קובע את איכות החיים שלנו הוא לא התפקיד או המשכורת אלא הקשרים שלנו. מחקר האורך הארוך בעולם על חיי אדם, מחקר הרווארד להתפתחות המבוגר, עוקב אחר אנשים כבר מאז 1938. המסקנה הברורה ביותר שלו: מערכות יחסים טובות הן המנבא החזק ביותר לבריאות ולאושר יותר מכסף, מפרסום או מגנים. מי שהיו מרוצים ביותר מהקשרים שלהם בגיל 50, היו הבריאים ביותר בגיל 80. וסקירה רחבה של מאות מחקרים מצאה שלאנשים עם קשרים חברתיים חזקים יש סיכוי גבוה בכ-50% יותר לחיות זמן רב יותר.

אז אם אהבה וקשרים הם כל כך מרכזיים הגיוני שנרצה שגם העבודה שלנו תהיה מחוברת לאהבה. לא במקרה. כי כשאנחנו עובדים ממקום של משמעות, אנחנו פנויים יותר רגשית ונפשית לתת אהבה ולקבל אותה.

וכאן נכנס רעיון עדין ועמוק. מציאת המשמעות והקול האישי שלנו היא לא תהליך ליניארי ומסודר. היא ספירלית, ולעיתים קרובות היא נובעת דווקא מתוך פצע או כאב ישן שחווינו. הפצע הזה הוא שמוליד את התשוקה הנסתרת שלנו לרפא, לתקן, או להביא ערך ייחודי לעולם. בספרה החדש “ללכת בשבילי המשמעות - מפצע לריפוי”, מתארת ד“ר אורניה יפה-ינאי כיצד הדינמיקה הזו מעצבת את נתיב חיינו.

הפסיכולוגיה מכירה בכך היטב. יש מושג שנקרא "צמיחה פוסט-טראומטית": רבים מהאנשים שהתמודדו עם משבר קשה מדווחים שדווקא מתוכו צמחו, נוצרו אצלם קשרים עמוקים יותר, נפתחו כיוונים חדשים בחיים, והתגלה בהם כוח שלא ידעו שקיים. יש אפילו דימוי יפה לכך "המרפא הפצוע" (מושג שטבע קרל יונג, מגדולי הפסיכולוגים במאה העשרים): לעיתים דווקא הפצע שלנו הוא מקור היכולת שלנו לעזור, להבין, ולגעת באחרים.

הבחירה להתבונן פנימה, ללמוד את עצמנו, ולפעול מבפנים החוצה היא שמחברת אותנו אל הכישרון הייחודי שלנו, ומשם אל תפקיד שבאמת אוהבים. וכשזה קורה, המעגל נסגר: העבודה מוסיפה כוח וחיוניות לחיים, והחיים המלאים מוסיפים משמעות לעבודה.

פרופ' ויקטור פרנקל, מאבות הפסיכולוגיה של המשמעות, כתב על כך במילים שנשארות איתי:

“האמת היא שאהבה היא המטרה הנעלה והנשגבת ביותר שאליה אדם יכול לשאוף... ישועתו של האדם היא דרך האהבה ובתוך האהבה.”

אז אם אתם עומדים בצומת ושואלים את עצמכם איזה תפקיד לחפש, אני מזמינה אתכם לשאול קודם שאלה גדולה יותר: איזו עבודה תיתן לי לא רק פרנסה אלא גם יותר כוח לאהוב, ולחיות חיים שלמים?